טיפול רפואי רשלני עשוי להוביל לנזקים מהותיים ולפגיעות גוף ונפש, החל מפגיעה תפקודית, מגבלה ונכות, פגיעה בכושר העבודה וביכולת ההשתכרות, ועד לפטירת המטופל/ת.
כאשר פגיעת הרשלנות מסתכמת בנזקי גוף ו/או נזקי נפש של המטופל ואינה מסתיימת במותו, התביעה תוגש על ידי הנפגע באמצעות עורך דינו, כנגד המוסד הרפואי המטפל. במקרים מצערים במיוחד, בהם טיפול רפואי רשלני הוביל למות המטופל/ת, הזכות לפיצוי עומדת ליורשי עיזבון המנוח והתלויים בו.
המאמר בשיתוף עורכת דין לרשלנות רפואית, דורית פילו (לאתר: dplaw.co.il) )
תביעות נזיקין בשל פטירה עקב רשלנות רפואית
בדומה לתביעת רשלנות רפואית המוגשת על ידי הנפגע עצמו, תיבחן שאלת ההתנהלות של גורמי הטיפול ותוצאותיה:
- האם צוות הרופאים והמטפלים פעלו בהתאם לחובת הזהירות המוטלת עליהם?
- האם החלטות הצוות הרפואי מוערכות כהחלטות סבירות שהיה מקבל רופא אחר בנסיבות דומות?
- האם טענת הרשלנות מבוססת על המידע אשר היה קיים בידי הרופאים בזמן אמת ולא בחכמה שלאחר מעשה?
- האם למטופל נגרם נזק מהותי בשל הטיפול הרפואי?
- האם קיים קשר סיבתי מוכח בין ההתנהלות הרשלנית לבין הנזק שנגרם למטופל?
מותו של מטופל בנסיבות אלו עשוי להתרחש בשל אי אבחון של מחלה קשה, אבחון שגוי וטיפול שאינו מותאם, ניתוח שהסתבך ובנסיבות נוספות.
בחינת הסוגיות הללו והוכחת עילת הרשלנות הרפואית יתבססו על רישומים ומסמכים רפואיים, וכן על חוות דעת מקצועית תומכת של רופא מומחה בתחום האמור.
ההוכחה והקביעה שמות המטופל נגרם בשל רשלנות רפואית, תחייב את המוסד הרפואי בתשלום פיצויי נזיקין, לטובת יורשי עיזבונו של המנוח ו/או התלויים בו.
מי זכאי לתבוע פיצויי נזיקין בשל פטירה?
תביעות נזיקין עקב מוות מרשלנות רפואית מאפשרות הן לעיזבון המנוח והן לתלויים בו לתבוע פיצויים בגין מגוון רחב של נזקים ממוניים ולא ממוניים.
מאחר ובמרבית המקרים יורשי העיזבון הם גם התלויים במנוח, הזכות לפיצויי נזיקין לאחר פטירתו עומדת לרשותם, בהתאם לחוק הירושה (בן/בת זוג, ילדים, הורים, אחים), או על פי צוואה, בכפוף לצו ירושה/צו קיום צוואה.
מוות עקב מעשה עוולה, בכללו עוולת רשלנות רפואית, בוחן שתי עילות תביעה מרכזיות:
- תביעת העיזבון- עם מותו של אדם שנפגע בעוולה, כל עילות התביעה בנזיקין שעמדו לרשותו ממשיכות לעמוד לזכות עיזבונו. הזכויות הללו כוללות הן נזקים ממוניים והן נזקים לא ממוניים, ביניהם:
- קיצור תוחלת חיים.
- כאב וסבל אשר נגרמו למטופל טרם מותו.
- הפסדי השתכרות בגין אובדן כושר ההשתכרות של המנוח, בשנים שבהן היה צפוי לחיות אילולא נפטר.
- הוצאות קבורה ומצבה.
- תביעת התלויים- תביעה עצמאית ונפרדת המוקנית למי שמוגדרים כתלויים במנוח, אשר ניזוקו בגין אובדן התמיכה הכלכלית שהעניק להם המנוח בטרם פטירתו, ביניהם:
- אובדן תמיכה כלכלית- פיצוי בגין אובדן ההכנסה שהמנוח היה מספק לתלויים בו.
- אובדן שירותי בעל/רעיה/אב/אם- פיצוי בגין אובדן שירותים שסיפק המנוח למשפחתו, כגון שירותי הורה, רעיה או בעל, אשר ניתנים להערכה כספית.
- הוצאות קבורה ומצבה- פיצוי בגין הוצאות הקבורה של המנוח.
- החזר הוצאות רפואיות בגין עלויות טיפול לפני מות המנוח.
- הפסדי שכר של בן/בת הזוג- במקרים מסוימים, בהם לבן/בת הזוג נגרמו הפסדי הכנסה בשל הצורך לסעוד את המנוח טרם מותו, ו/או לטפל בילדיהם במקומו.
חפיפה בין גורמים בתחשיב הפיצוי
כאשר יורשי העיזבון הם גם התלויים במנוח, נוצרת בהכרח חפיפה וכפילות בתחשיב הפיצוי לו הם זכאים. דוגמא:
המנוח היה נשוי במותו, והותיר אחריו רעיה וילדים צעירים התלויים בו.
הפיצוי בגין הפסדי השתכרות הנתבעים על ידי העיזבון בחלקם חופפים לפיצוי בגין אובדן התמיכה הכלכלית שהיו מקבלים אילו נשאר בחיים, שכן תמיכתו הכלכלית בתלויים נבעה מיכולת ההשתכרות שלו.
במקרים אלו למעשה התובעים יצטרכו לבחור בין תביעת העזבון לתביעת התלויים, וכמובן יבחרו את התביעה בה הפיצויים אמורים להיות הגבוהים ביותר.
במקרים אחרים וחריגים יותר, ייתכנו יורשים חוקיים התובעים את הפיצוי לעיזבון, ותובעים נוספים שהיו תלויים במנוח. דוגמא:
המנוח היה גרוש, אב לילדים בוגרים, המנהלים חיים עצמאיים, אינם מתגוררים איתו ואינם נתמכים על ידו כלכלית. המנוח התגורר עם הוריו המבוגרים ותמך בהם כלכלית.
במקרה כזה זכות התביעה תינתן הן לילדים הבוגרים במסגרת תביעת העיזבון, כיורשיו, והן להורים המבוגרים במסגרת תביעתם כתלויים.
